דיכאון - מחלה נפשית נפוצה

arrow_left דף הבית | ניורובלוג | דיכאון - מחלה נפשית נפוצה

דיכאון היא מחלה נפשית נפוצה. לפי המחקר, לפחות אחד מעשרה אנשים סובל ממנה במהלך חייו. כל מצבי הדיכאון מתאפיינים אצל אדם במילת המפתח "פחות" : התנהגותית – יש צמצום בקשרים החברתיים, הסתגרות, בכי עצב וכעס.

במישור הרגשי – ירידה בתחושות ההנאה ושמחה, פחות אופטימיות ופגיעה בביטחון העצמי, במישור הגופני - פחות אנרגיה וכוחות לבצע את משימות היומיום, ירידה בתיאבון, ובאיכות השינה ,פחות רגיעה ופחות חשק מיני. במישור המחשבתי יש ירידה בריכוז, ופחות יכולת לראות את הקשיים בחיים ב"זום אאוט"  ובפרופורציה, וכך פחות יכולת להתנגד למחשבות קשות של אשמה, חוסר ערך וחוסר תכלית בחיים. סימפטומים אלו יכולים להופיע בדרגות חומרה שונות, ובהתאם לכך מוגדר הדיכאון כקל, בינוני או קשה . בדיכאון קשה  (דיכאון מאג'ורי) מתגבר הסיכון להתנהגויות הרסניות ומסוכנות הפוגעות בביטחון ובבריאות. עד לכדי התאבדות.

למחלת הדיכאון ישנו בסיס גנטי, והסיכון של אדם לסבול ממנה גבוה יותר, ככל שיש לו יותר קרובים מדרגה ראשונה (הורים ואחים), הסובלים ממנה. הוא יכול להופיע כתגובה משברית אצל אדם החווה   אבדן כמו מוות של אדם יקר, מחלה או נכות פתאומיים, פרידה, גירושין, פיטורין או הגירה . בנוסף, דיכאון יכול להיווצר כתוצאה מתחושת שחיקה ודלדול משאבים , והרגשה שהכוחות לא עומדים בעומס מתמשך. תופעה זו אינה נדירה בחברה המודרנית שבה אנו חיים , ובה רובינו נמצאים במרוץ מתמיד למיצוי עצמי, משפחתי וקרייריסטי, אל מול מציאות ביטחונית וכלכלית שאינה תמיד יציבה.

לפי הגישה הפסיכודינמית המתמקדת ברגשות, דיכאון הוא תוקפנות וכעס שאדם מפנה כלפי עצמו, ואכן במצבי דיכאון ניתן לראות את הביקורת, ההלקאה ואף השנאה שמפנה האדם כלפי עצמו ( "אני אפס, אני כישלון, אני לא ראוי לחיות בעולם". לפי הגישה הקוגניטיבית, המתמקדת במחשבות, דיכאון מתאפיין בדפוסי חשיבה מכלילים ונוקשים המשתרעים על פני העבר, ההווה העתיד ("הייתי אפס כל חיי, עכשיו אני לא שווה דבר, ובעתיד אין סיכוי שזה ישתנה")

האדם הסובל מדיכאון חש לעיתים רבות שהוא נמצא בתהום חשוכה שאין ממנה שום מוצא. חלק מתחושה זו היא הראייה הפסימית וההקצנה המאפיינת את המחלה, והופכים אותה ל"משקפיים כהים" המשחירים את שדה הראייה. אך בפועל דיכאון היא מחלה ככל מחלה, ואדם הסובל ממנה, יכול בעזרת טיפול מתאים, לחוות שיפור והקלה משמעותיים ולחזור לתפקוד אישי, משפחתי וחברתי-תעסוקתי נורמטיבי.

במצב של דכאון קל עד בינוני, הטיפול הפסיכולוגי הוא הטיפול המומלץ. הוא יכול להתבצע בגישה דינמית ממוקדת השמה דגש על מתן ביטוי לרגשות הקשים העצב והכעס הפנימי או בגישה הקוגניטיבית-ההתנהגותית המאתגרת את דפוסי החשיבה הנוקשים ומעודדת ביצוע הדרגתי של התנהגויות אקטיביות במישור הגופני והחברתי. פסיכולוג מקצועי יתאים לאדם את השיטה המתאימה לו, או את השילוב הנכון עבורו בין שתיהן.

דכאון ברמה הבינונית-קשה מתבטא בפגיעה באיזון הכימי הנדרש לפעולה תקינה של המח, ובעיקר ברמה נמוכה משמעותית של חומרים הנקראים סרוטונין ונוראפניפרין.  משום כך, נדרש בו ברוב המקרים טיפול  תרופתי המחזיר תוך כשלשה שבועות את האיזון הכימי במח, ומסייע להתגבר על הסימפטומים הקיצוניים ביתר קלות. המחקרים מראים כי שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי משפר משמעותית את אחוזי ההצלחה גם במקרים של דכאון קשה.

צרו איתנו קשר

שאלה? השאירו פרטים ונשוב אליכם בהקדם